אגירת אנרגיה סולארית: שלב בדרך לעצמאות אנרגטית

ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים הפך בשנים האחרונות ליעד אסטרטגי.

תחזיות המומחים, לפיהן בעתיד לא יוכלו מקורות האנרגיה המסורתיים כמו נפט, גז טבעי ופחם לענות על הביקוש לאנרגיה במדינות המתפתחות ויגרמו למשבר אנרגיה עולמי, הובילו להשקעה נרחבת בטכנולוגיות לייצור אנרגיה מתהליכים טבעיים שאינם מתכלים, ובראשם אנרגיית השמש.

אולם על מנת שהשמש תוכל להוות מקור אנרגיה אמין ויציב לאורך זמן, עלה הצורך לנתק את האנרגיה הסולארית מהתלות בשעות השמש. בשוק קיימות היום מערכות לאגירת אנרגיה סולארית שיודעות להפוך את הלילה ליום, לאגור את האנרגיה המיוצרת במצברים בשעות בהן השמש זורחת ולשחרר אותה בהתאם לצורך – בכל שעה משעות היממה ובכל עונה מעונות השנה.

פוטנציאל צמיחה דרמטי

בשנתיים הקרובות צפוי היקף השימוש במערכות לאגירת אנרגיה סולארית לצמוח באופן דרמטי. היום עומדת הקיבולת העולמית של מערכות אגירת האנרגיה המחוברות לרשתות החשמל על 340 מגה-וואט (MW) בלבד, אך בשנת 2017 היא צפויה לעלות ל-6 ג’יגה-וואט (GW). כך על פי נתוני מכון המחקר IHS, אחד מספקי המידע העולמיים הבכירים בתחום האנרגיה. עוד עולה מהנתונים, כי עד שנת 2022 תעלה הקיבולת ל-40 GW – נתון מרשים, שביכולתו להזים את החשש מפני משבר אנרגיה עולמי.

אך למרות שמערכות אגירת אנרגיה מסתמנות כפתרון אולטימטיבי וכהשקעה כדאית בטווח הארוך, הביקוש להן עדיין אינו גבוה מספיק. נראה שבכדי לעודד משקיעים ולהניע את השוק, נדרשת מעורבות ממשלתית בדמות רגולציה ומתן תמריצים. כך נעשה בתהליך החדרתן לשוק של המערכות הפוטו וולטאיות, שבזכות תמריצים הפכו במהרה לכדאיות כלכלית ולמתחרות משמעותיות בחשמל הקונבנציונאלי.

תמריצים מייצרים שוק

אין ספק שאת התפתחותו המהירה של ענף האנרגיה הסולארית בעשור האחרון יש לזקוף לזכות שורה של תמריצים שהעניקו מדינות וממשלות, מתוך אמונה שמדובר בהתפתחות טכנולוגית שתיטיב עם הכלכלה. בתחילה התקבלו המערכות הפוטו-וולטאיות בשוק בחשדנות מצד יזמים ומשקיעים, משום שדרשו השקעה ראשונית גבוהה והוצאות שוטפות. הסבסוד והתמריצים משכו את הגל הראשון של המשקיעים, ולאחר שאלה נחלו הצלחה והיה ברור שמדובר בהשקעה נבונה, נוצר תור של יזמים שביקשו להשקיע בתחום.

בישראל, בשלב הראשון ניתנו תעריפי FIT (Feed In Taarif), לפיהם רכשה חברת החשמל מיצרן האנרגיה את החשמל שסיפק לרשת הכללית בתעריף קבוע, אשר היה גבוה מתעריף החשמל. התמריצים הניבו ליזמים רווחים טובים, וההשקעה בתחום הפכה אטרקטיבית למדי. הביקוש הרב הוזיל את עלויות המערכות הסולאריות בעולם, ועם הזמן התאפשר לרשויות להפחית את התעריפים.
בשלב השני שונתה מערכת התמריצים לתמריצי “מונה נטו” ((Net Metering, שהציעו ליצרני החשמל הסולארי ליהנות מעלויות חשמל מופחתות, כאשר הם חויבו רק על ההפרש בין עלויות החשמל שצרכו מרשת החשמל הכללית לבין עלויות החשמל שהפיקו. שיטה זו הוסיפה לעודד השקעות בתחום, והצליחה לעשות זאת מבלי להכביד עלויות על משק החשמל. אולם עקב חוסר התאמה בין שעות ביקוש השיא לחשמל לבין שעות ייצור האנרגיה המתחדשת, לא הצליחה שיטה זו להפחית את העומס מהרשת בשעות צריכת השיא.

צריכה עצמית

מענה מיטבי לצורך בהתאמה בין הביקוש לצריכת אנרגיה לבין ההיצע מעניקות מערכות אגירת האנרגיה. תמרוץ יצרני החשמל הסולארי להשקיע במערכות לאגירת אנרגיה תעודד אותם להשתמש בחשמל שהם מייצרים לצריכה עצמית (Self Consumption).

מדובר בצעד כדאי עבורם, שכן מערכות אגירת אנרגיה מאפשרות ליצרני החשמל לנהל את השימוש באנרגיה באופן חכם. הם יכולים להשתמש באנרגיה הסולארית שצברו במהלך היום בשעות הלילה, כשתעריפי החשמל גבוהים. במקרה של עודפי ייצור, הם יכולים למכור את העודפים לחברת החשמל. רק במקרה שהחשמל שייצרו אינו מספיק לצרכיהם ישתמשו בזה של הרשת הכללית.

אולם בכדי להבטיח שהשימוש במערכות אלה יהיה כלכלי, יש להשוות את תעריפי החשמל הסולארי לתעריפי החשמל הרגיל. התמריצים ייצרו את הניסיון הדרוש בכדי לעודד ייצור חשמל באמצעות מערכות כאלה בקנה מידה גדול, ועם הזמן יפחתו עלויות הייצור וירד היקף ההשקעה הראשונית – מה שיעלה את הביקוש לשימוש במערכות כאלה.

חזון השמש הנצחית

היום ברור לכל שאנרגיה סולארית מגוונת את מקורות האנרגיה של המדינה, מפחיתה עומס מרשת החשמל, תורמת לאיכות הסביבה ואף מפחיתה את עלויות ייצור האנרגיה. הרחבת השימוש במערכות אגירת אנרגיה

תגביר את היקף השימוש באנרגיה סולארית ותוביל את יצרני האנרגיה הסולארית לעצמאות אנרגטית.
כשיתרבו יצרני החשמל הסולארי תתהווה בתחום האנרגיה מהפיכה של ממש. לא עוד חברת חשמל ריכוזית כי אם עשרות ומאות אלפי יצרני חשמל פרטיים, אשר מייצרים אנרגיה עבור עצמם ומוכרים את העודפים לרשת הכללית. רשת החשמל תהפוך מרשת ריכוזית לרשת מבוזרת, אשר תורכב מתאי ייצור קטנים. בכוח הרשת המבוזרת יהיה לאזן בין ייצור לביקוש בין תאים של יצרנים בעלי יכולת אגירת אנרגיה, כאשר רשת החשמל הכללית תידרש רק לצרכי איזון והשלמה בין הצרכנים והיצרנים.

מדובר בצעד הכרחי לקראת חזון של “שמש נצחית”, וכשיתגשם – תתאפשר עצמאות אנרגטית לכל בית ומפעל בישראל, התלות ברשת החשמל תהפוך לנחלת העבר, ויתאפשר איזון הדדי בין עשרות ומאות אלפי יצרני חשמל.